החלטה בתיק בש"א 885/06

1.                  בפני בקשה לחיוב המשיב, המערער בהליך העיקרי, בהפקדת עירבון כספי להבטחת תשלום הוצאות המבקשות למקרה שבו יזכו בדין.

2.                   נימוקי הבקשה הם:

א.     המערער לא פרע את סכום ההוצאות בו חויב בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה.

ב.      המשיב הגיש ערעור, אליו צורפו צדדים נוספים כהסתדרות העובדים הכללית החדשה, התאחדות הקבלנים וידיד בית המשפט - קו לעובד.

ג.       לאחר עיון ראשוני בסיכומי קו לעובד וההסתדרות הכללית החדשה עולה כי מלאכת ההגנה של המבקשות מצריכה שעות רבות, וזאת עוד בטרם תמציא ב"כ המשיב את תגובתה היא.

ד.      במקרה הנדון, יש מקום לחייב את המשיב בהפקדת ערובה, על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, הן בשל אי תשלום ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הראשונה, הן בשל העובדה שהמשיב לא מסר את כתובתו, והן בשל העובדה שתביעתו מופרכת.

3.                   המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

א.     עם הגשת התגובה הגישה ב"כ המשיב בקשה לעיכוב ביצוע בבית הדין האזורי. זאת, לנוכח העובדה כי סכום ההוצאות לא שולם על פי הסכמה בין ב"כ המשיב לבין ב"כ מבקשת 2, אשר ייצג בבית הדין האזורי את שתי המשיבות.

ב.      המערער לא בחר לצרף צדדים נוספים לערעור, ולכן נימוק זה אינו מצדיק חיובו בהפקדת ערובה.

ג.       המבקשת  2 הגישה ערעור (עע 691/06) שנוגע לנושאים הנדונים בהליך זה, כך שטענתה בדבר העבודה הכרוכה בהכנת טענותיה נגועה בחוסר תום לב.

ד.      ככל שתידחה הבקשה לעיכוב ביצוע, ישלם המערער את ההוצאות שנפסקו לחובתו.

4.                   בשתי החלטות שניתנו על ידי בעבר (ע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004)), דנתי בהרחבה בנושא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, ונסקרה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא. לענייננו, נקבע בהחלטות הנ"ל כי ככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. כאשר מדובר בבקשה להפקדת ערובה בשלב הערעור, אחד הנימוקים המצדיקים חיוב בהפקדת ערובה הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. עוד הודגש, כי חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד בערעור אינו מהווה אכיפה של חיוב בהוצאות שהוטל על המערער בעבר, אלא הוא צופה פני עתיד. תכליתו של החיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיב בערעור, אשר זכה בדין או השלים עם פסק הדין שניתן על ידי הערכאה הראשונה, ייגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערער - אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו - מעידה על כך שקיים סיכון ממשי כי המשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו בהתדיינות הנוספת. 

5.                  בנסיבות המקרה הנדון, בהתחשב בתכלית החיוב בהפקדת ערובה, כמוסבר לעיל, ובעיתוי הגשת הבקשה, אין מקום לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשות, מנימוקים שיפורטו להלן:

א.     ערעור המשיב הוגש בחודש יולי 2006, לפני כחמישה חודשים. בהחלטה מיום 18.7.2006 ניתנה החלטה על הגשת סיכומי טענות הצדדים, וכן ניתנה החלטה המאפשרת להסתדרות הכללית החדשה, התאחדות הקבלנים ועמותת קו לעובד להתייצב לדיון.

ב.      הבקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה הוגשה בחודש דצמבר 2006, חמישה חודשים לאחר הגשת הערעור. בטרם הוגשה הבקשה, הוגשו סיכומי טענות  מטעם המשיב וניירות עמדה מטעם כל הגורמים האחרים.

ג.       הגשת הבקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה חמישה חודשים לאחר הגשת הערעור, ולאחר שהמשיב הגיש את סיכומי טענותיו ונשא בהוצאות הכרוכות בכך, ולאחר שהוגשו ניירות עמדה מפורטים מטעם כל הגורמים האחרים אינה הוגנת. ככל שהמבקשות סברו כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה כתנאי להתדיינות בערעור, היה עליהן להגיש את הבקשה בשלב מוקדם יותר של ההליך, בטרם ישא המשיב בהוצאות נוספות מעבר להוצאות הכרוכות בהגשת הערעור.

ד.      זאת ועוד. משהוגשו ניירות עמדה מפורטים מטעם כל הגורמים האחרים, והם נשאו בהוצאות הכרוכות בכך, אין מקום בשלב זה להתנות את ההתדיינות בערעור בהפקדת ערובה מטעם המשיב.

6.                  בית הדין רשם בפניו את התחייבות המשיב לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו, ככל שתידחה הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש לבית הדין האזורי. גם מטעם זה אין מקום לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בשלב זה.

7.                  המבקשות הציגו בבקשה בהרחבה את טענותיהן בנוגע למגעים לפשרה שהתנהלו בין הצדדים, ואף הטיחו האשמות חמורות בב"כ המשיב. לא היה מקום להעלות טענות אלה בבקשה. מו"מ לפשרה הוא בין הצדדים, ורק בהסכמת כל הצדדים ניתן למסור פרטים עליו לבית הדין, ובכל מקרה טענות אלה אינן רלוונטיות להכרעה בבקשה מושא החלטה זו.